גזר דין בתיק ת"פ 13 - 10 - 60536

1.       הנאשם הודה בעובדות המפורטות בכתב האישום, ועל כן הורשע בעבירת הצתה, לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

2.       על פי כתב האישום, בתאריך 29.3.2012 החליט הנאשם להצית את סניף הבנק של הבנק הערבי ישראלי בע"מ אשר בעיר שפרעם. לשם כך רכש הנאשם בקבוק בנזין בתחנת דלק, והגיע לדלת סניף הבנק סמוך לשעת חצות וחצי. הנאשם לקח מספר קרטונים שהיו בקרבת מקום, הניח אותם בכניסה לסניף הבנק, שפך עליהם את הבנזין, והציתם.

          הקרטונים שנדלקו גרמו לנזקים בכניסה לבנק, ולשם תיקון הנזקים היה צורך בניקוי הגרנוליט בכנסיה לסניף הבנק, ניקוי שלט חיצוני וצביעת העמודים בכניסה לבנק.

3.       במהלך הטיעון לעונש הניחה לפני באת כוח המאשימה את הודעת הנאשם, שנגבתה ממנו באותו מועד עצמו, בשעה 00:55 (דהיינו, כ- 25 דקות לאחר ההצתה). בחקירתו נשאל הנאשם מדוע ביקש להצית את סניף הבנק, וכך השיב:

"        ..... ברצוני להגיד לך שבנק ערבי ישראלי סניף שפרעם תבעו אותי על סכום כסף שאני חייב להם. כנקמה על כך רציתי לשרוף את הסניף.

  ש.    מה הסיבה שגרמה לך לשרוף את סניף בנק ערבי ישראלי ?

  ת.    מכיוון שתבעו אותי על סכום כסף שאני חייב להם."

          נראה הדבר, שאך נס הוא, שפעולת הנקמה של הנאשם לא גרמה לנזקי גוף ולנזקי רכוש כבדים יותר מאלה המתוארים לעיל.

4.       באת כוח המאשימה עמדה על חומרת העבירה שבוצעה על ידי הנאשם, עבירה שהמחוקק קצב לצדה עונש מאסר מרבי של 20 שנות מאסר (שכן סניף הבנק הוא נכס המשמש את הציבור). לטענת באת כוח המאשימה, גם אם בסופו של דבר הנשק לא היה כבד, הרי יש להביא בחשבון לחובת הנאשם את פוטנציאל הסכנה הרב שהיה טמון במעשהו.

          באת כוח המאשימה עתרה אפוא להטיל על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל, ולצדו מאסר על תנאי וקנס. לדעת באת כוח המאשימה, מתחם העונש ההולם בנסיבות העניין הוא בין שנתיים מאסר ועד ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל.

5.       בא כוח הנאשם טען, כי לחובת הנאשם אין עבר פלילי מכביד, ולעניין זה אציין, כי בגליון ההרשעות הקודמות הנושא את שמו, רשומה לחובת הנאשם הרשעה אחת משנת 2008 בעבירה של החזקת אגרופן שלא למטרה כשרה, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. עם זאת, הנאשם היה אחד מהנאשמים בפרשת הלינץ' בשפרעם (ת"פ (חיפה) 4256-06-09), והרשעתו בגין חלקו בפרשה זו טרם נרשמה בגיליון ההרשעות שלו. בהכרעת הדין שניתנה נגד הנאשם בפרשה זו, הורשע הנאשם בעבירה של ניסיון להריגה, בגינה הושת עליו מאסר למשך 20 חודשים לריצוי בפועל.

          לטענת בא כוח הנאשם, בשל הסתבכותו של הנאשם בפרשת הלינץ' שבשפרעם, וההליך הפלילי הממושך שהתנהל נגדו, הנאשם נקלע לחובות כבדים, ולא עלה בידו לשלם לבנק את חובו. הנאשם התחתן בשנת 2011, אך בשל מצבו הכלכלי הקשה, אשתו עזבה את הבית, וחזרה לבית הוריה.

          בא כוח הנאשם הוסיף, כי בעת ביצוע העבירה, הנאשם היה נתון להשפעת אלכוהול, ומטעם זה אף המעשה שעשה לא גרם נזק כבד, שכן מבנה הבנק הוא מבנה אבן ובכניסה מותקנת דלת ברזל, ואלה אינם ניתנים להצתה. בא כוח הנאשם הוסיף, כי מיד לאחר המעשה הנאשם התחרט על המעשה שעשה, ועל כן פנה למשטרה מיוזמתו (וכאמור, הודעתו נגבתה 25 דקות לאחר אירוע ההצתה). מהבחינה הכספית, הנזק שנגרם מסתכם בסכום של 1,798 ש"ח. עוד הוסיף בא כוח הנאשם וטען, כי הגם שהעבירה נעברה על ידי הנאשם בתאריך 29.3.2012, הרי שכתב האישום הוגש לאחר כשנה וחצי, בתאריך 29.10.2013. מכאן מבקש בא כוח הנאשם ללמוד, שאף רשויות האכיפה לא מצאו שבנאשם טמונה סכנה לציבור.

          לדעת בא כוח הנאשם, מתחם העונש ההולם נע בין חודשי מאסר ספורים ועד 10 חודשי מאסר. לטענת בא כוח הנאשם, עבירת ההצתה שביצע הנאשם נבעה באופן ישיר מהמצב אליו נקלע הנאשם בעקבות המשפט שהתנהל נגדו בתיק האחר, ועל כן יש לראות את שתי הפרשות כפרשה אחת. לטענת בא כוח הנאשם, בנסיבות אלה, יהיה זה מוצדק להורות, כי הנאשם ירצה את עונש המאסר בחופף לעונש המאסר אותו מרצה כיום.

6.       הנאשם עצמו בדבריו, מסר שהוא מתחרט על אשר עשה ומתנצל. לטענתו, ניהל אורח חיים נורמטיבי ונשא אישה, המצויה כיום בהיריון, ופרנס עצמו מעבודתו בחברה לאיטום מבנים מפני נזילות מי גשם.

7        קביעת מתחם העונש ההולם (סעיפים 40ג, 40ט' - 40י"א לחוק העונשין):

(א)     העיקרון המנחה בקביעת "מתחם העונש ההולם" הוא "עיקרון ההלימה". על פי עיקרון זה, יש לקיים יחס הולם, בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם מחד גיסא, ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו מאידך גיסא. בקביעת מתחם העונש ההולם על בית המשפט להתחשב במידת הפגיעה בערך החברתי המוגן, שנפגע כתוצאה מביצוע העבירה, במידת הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה על ידי הנאשם. נסיבותיו האישיות של הנאשם, כמו גם נסיבות אחרות שאינן קשורות לביצוע העבירה, תילקחנה בחשבון בשלב הבא, הוא שלב קביעת העונש.

(ב)      בסעיף 40ט' לחוק העונשין, פורטו שיקולים שונים, שאינם מהווים רשימה סגורה,  שעל בית המשפט להתחשב בהם, ככל שבית המשפט סבור שהן משפיעות על חומרת המעשה ועל אשמו של הנאשם. בהתייחס לעניין שלפני, יש להביא בחשבון את הסיבה שהביאה את הנאשם לבצע את העבירה, התכנון  ומעשי ההכנה שקדמו למעשה, והנזק שהיה עלול להיגרם אילו הנאשם היה מצליח להוציא לפועל את זממו.

(ג)      בהתייחסו לעבירת ההצתה, קבע בית המשפט העליון בע"פ 7496/12  זיתוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו - 24.6.2013), מפי כב' השופט א' רובינשטיין):